התמכרות

לא חשבתי שאני מכורה…
לא העליתי על הדעת שאצטרך גמילה…
אני בכלל לא רציתי להגמל
ההתמכרות הזאת, שלא ידעתי עליה, שלא חשבתי עליה, היא בכלל לא עשתה לי רע.
לפחות ככה אני חשבתי.

פעם ראשינה שאני בגמילה.
וואלה אני נפלתי חזק.
אבל אין לי ברירה. אני אפילו לא יכולה לחזור גם אם אני כלכך רוצה.
ואיך שאני רוצה! ווא ווא! הגוף רוצה, המוח, הנפש רוצה.
הגוף שלי קורס לתוך עצמו בהבנה עמוקה שאין. הוא לא יקבל את מה שהוא חושק בו כלכך. אבל יותר מהגוף, המוח שלי מסובב ומסתבך בתוך עצמו עד שכל מה שאפשר לעשות זה לצעוק!
או לשתוק.
חברים.
חברים מאוד עוזרים. הם כמו פצ' ניקוטין (מה אני יודעת? בחיים שלי לא עישנתי) אבל ככה נשמע לי הגיוני… כמו בסרטים.
אבל למכורים אמיתיים זה לא מספיק.
לאלאלאלא.
לאלאלאלאלאלאלאלא.
אני רוצה את המקור! את מה שהכאיב לי ועשה לי כלכך טוב!
את מה שנתן לי תחושה שהחיים שלי ממשיכים במסלול מסויים..
ואהבתי את זה!
אהבתי אותך.

אני רוצה אותך.
לא רוצה להגמל…