הרס הכל.

זה מוזר להרגיש ככה.
כל כך כואב, קשה, מציק..
למה הוא היה חייב לעשות את זה? לעשות את זה והרוס הכל!
את הידידות שלנו.
את החברות שלו עם החברה שלו שבמקרה אבל רק במקרה החברה היחידה שיש לי.
הוא הרס הכל.
אני אוהבת אותו. הוא גם נראה טוב.
אבל הוא לא טרח להגיד.
לא טרח להסביר.
פשוט עשה את זה!
נישק.
נישק ואז התנצל.
ומה אני אמורה לעשות עכשיו?

אז ברחתי, או לפחות ניסית כי הוא תפס אותי ולא נתן לי לזוז עד שהוא "יסביר".
מה יש להסביר?
ואז הוא שאל אם אני מרגישה אליו משהו.
לא יכולתי להסתכל עליו. מה זה אומר?
עד אותו הרגע לא חשבתי שאני רק אוהבת אותו בתור ידיד.
אבל כשהוא שאל את זה.
מה הייתי אמורה לעשות??
אני אוהבת אותו. מסתבר.
אבל גם היא אוהבת אותו, והוא בינתיים שלה. והיא חברה שלי, אסור לי!
אבל הוא תפס בפניי ונישק אותי שוב.
הוא קורא אותי כמו ספר פתוח. ותמיד קרא.

הוא תמיד הכי דאג לי.
ההורים ששלי תמיד אהבו אותו במיוחד. הוא תמיד היה מועדף עליהם.
הוא גם אהב אותם, הוא תמיד ישב ודיבר איתם.
אבל עכשיו…מה אני אמורה לעשות?
התנתקתי ממנו ואמרתי לו שאני צריכה ללכת.
ואז פשוט…ברחתי משם.
ברחתי ממנו.
ברחתי ממנה.
ברחתי מכל אחד שניסה לתקשר איתי ואיכשהו ידע על כל הסיפור.
לא ידעתי מה לעשות.
זה קשה. כי אני אוהבת אותו, כנראה.
ועכשיו. עכשיו אני לבד.