הצל שלי

הצל שלי ואני משחקים בתופסת.
והוא, כמעט שנוגע. ואני, מהירה כמעט כמו הרוח
נשמטת שוב והצל שלי קרוב להשתגע.
הוא מבקש שאתקרב אליו שוב
דורש בלהט לחזור ולהיות לי שוב אהוב.
אז אני בורחת מהר יותר.
וממלמלת שאהובי יהיה אדם אחר.
תברחי! הוא צועק – לא תוכלי ללא נשימתי!
ואצבעותיו נוגעות לא נוגעות בשיפולי שמלתי.
אני עוצרת והוא נצמד לגבי. ידיו עוטפות את כתפיי
ואפו נושם את צווארי. ואני אומרת לו,
לצל שהיה פעם שלי, מושלם.
אולי רק אנשוב לידך ורק הטעם ישאר בלבך
עם צמרמורת, בכל פעם שהרוח תלטף אותך.
והצל נעלם.