הנשיקה ששכחת

זה קרה מזמן כשהיינו קטנים.
תמיד היינו חסרי מילים.
בגלל שצחקנו מכל דבר.
ואת החיוך הזה שאף פעם לא נגמר.
אני זוכרת את הנשיקה הראשונה שלנו בגינה.
לבשתי באותו יום שמלה.
השמלה שמזכירה לי כל כך הרבה הרבה געגועים.
כשאני נזכרת בך ובי.
כבר עזבת לעולם אחר.
ותמיד בלבי כזיכרון תישאר.
בכיתה היית הילד הכי מהיר.
הגעת מכאן עד לקצה השני של העיר.
לשם עזבת לעולם משונה.
הכל חדש הבית הבית ספר הח'ברה.
אולי כבר מצאת חברה חדשה.
התנשקת איתה את הנשיקה הראשונה.
והסתכלת עליה את המבט הראשון.
שהסתכלת עליי כשהכרנו ביום ראשון.
את השמלה האדומה עם הפרחים.
זרקתי אותה בצער וגעגועים.
זו השמלה שלבשתי כשהתנשקנו.
ואת האהבה כבר שכחנו.
שכחתי איך זה להיות מאוהבת.
הימים עוברים כמו שמחה חולפת.
היא לא נמצאת בי בימים שעזבת.
בטוח אותי כבר שכחת…