"המפתח ללבי כרוך סביב צווארה"

"המפתח ללבי כרוך סביב צווארה"

"אני נושא את עיני אל השמיים, עיני מתפללות.
אני יושב עכשיו קרוב על יד המים, רגלי מלחחות.
אני נושם את האוויר שלך, שפתי הדוקות.
אני מאגרף את ידי, לבי סובל ממועקות.
אני מביט באש המכלה הכול, פני לוהטות.
אני שוכב עכשיו בחדרי, לחיי דומעות.
אני נאבק ביני לביני, רוצה לשבור את הקירות.
הקירות שאמרת שתהיי בשבילי,
הרגשות שטענת שחלקת איתי,
האמונות שבהן שטפת את מוחי,
השקרים בהם צלקת את נפשי.
אני נכלם ביני לביני, מבקש לשבור את השתיקות.
להרים את הטלפון, לשאול את כל השאלות,
שאת ראשי מציפות.
אני גוסס בתוכי, כנגד כל התקוות,
נפשי הותירה אותי לבדי,
עם הכלוב שדלתו פתוחה, ללא המפתח ללבי,
זה שנכרך סביב צווארה.
אני תוהה כעת, חושב בקול,
האם כל שהייתי בשבילך היה עול?.
אני נזכר כעת, בכל הנשיקות והמאורעות,
חש געגוע לשפתייך המשתובבות,
לאנחותייך העייפות,
לנשיקות הבלתי פוסקות,
כאשר עלי הן כעת פוסחות.
אני מתנצל מעומק לבי, מפיסותיו המרוסקות,
על הצעקות שפלט לו פי,
על הקללות, על העלבונות,
כל כולי כמהה למחילות.
אני נושא את עיני אל פנייך, שדמיינתי בהזיות,
אני מושיט את ידי אל שערך, זרועותיי כבר כבדות,
אני מביט בדממה, אישוני מתגלגלים,
לאט נעלמים, ככוכבים אבודים,
בחשכה של מותי.
רק מקווה שתזכרי אותי… "