המחסה היחיד שלי מהעולם

המחסה היחיד שלי זה אתה
שפתיך הקרירות, נשימתך החמה.
הקול שלך שאומר שהכל יהיה בסדר
זרועותיך, שעוטפות אותי עכשיו בסוודר.

כשהייתי עצובה תמיד עזרת,
וכשכעסנו ורבנו- אתה הראשון ששכחת!
בימים גשומים, מתחת למטרייה,
מהדק אליי את הסוודר שלך בחוזקה.

בהכל תמיד הצטיינת
וחברים רבים רכשת.
הרבה בנות, את לבן כבשת
אז למה אני כזו מיוחדת, למה?

כשנישקת אותי, כל העולם עוצר.
אימא עצרה בעבודתה, אבא כמו פסל.
אחותי הקטנה הפסיקה לבכות,
ונשאר רק שפתינו הצמודות.

ואז יום אחד באת, זה נגמר.
הרגשתי איך לבי נשבר.
אתה, ששמרת מהצרות, שנקשרתי אליך בחוט,
עוזב אותי עכשיו לצמיתות?

ואז באה אחרת, ואני לבד.
חושבת על מה שקרה וכמה חבל.
אבל עד מהרה גם אני אתחיל לעשות מעשה.
לקנות, לטרוף ולזרוק מישהו- מה שאתה עשית לי,
לנשמתי.