הלילה האחרון

הגענו למצוק
עוד צעד וניפול
נפרוש כנפיים לתהום
אבל לא לפני
שנעבור עוד לילה
כאנשים חיים.
נביט לירח
ננסה לספור כוכבים
עברה תקופה,
הסתיים עידן הכבשים.
אשכב לצידך
בלילה קר
וחשוך
אתה עם גיטרה ביד
אני עם חיוך מרוח
אנחנו הילדים
כבר לא התמימים
נטשנו את ההורים
למען אור הירח
ההילה שמקיפה את שנינו.
השקט המופתי
ברגע סכנה.
אהבה שמחפה על הכל
ומשברים נעלמים
כפיים הם מוחאים
מודים לאלים
לא ברור איזה מהם.
דת שלא במחלוקת
אין טיעונים פוליטים
רק אתה ואני
בלילה האחרון
לפני שנעשה את הצעד לאבדון
נקפוץ מהצוק
ונתפלל לכנפיים
אולי לאל שיגיח מהשמיים
לתקווה וחלום שינחתו
לסיבה טובה להישאר.
להילחם על העולם
המר הזה
טעמו כבר הוסר
עולם של פחדים,
של לילות חשוכים.
דרכים ללא מוצא
ושנאה במקום חמלה.
אמונות שמתנגשות
ונרצחים בגלל דעות.
אז אני ואתה
על צוק
שרים ורוקדים
משתוללים,
כי אין מחר
מעולם הוא לא היה
הזמן ממזמן נעצר
בני נוער תמיד נישאר
אולי נחפש את עצמינו
בארץ לעולם לא.
יחד עם כוכבים דמיוניים.
נדמיין שאלו חיים אמיתיים.
אתה ואני,
בלילה האחרון
נאהב כמו שבחיים לא אהבנו.
נבכה ונצחק יחדיו
נתנשק ונדבר עד שהשרירים יחדלו מלעבוד.
ובבוקר כמו שהבטחנו
נאחוז ידיים
נעשה את הצעד
בדרך לעולם טוב יותר
או לתהום עמוקה
ממנה אין דרך חזרה.