הכל באשמתי

אני יושב בחדר חשוך, כואבות לי הידיים.
יושב לבד עצוב, כבר בערך שעתיים.
אני לא מאמין שזה קורה, איך לא הבנתי!
הזהרת אותי הרבה פעמים, אך הייתי כמו
חרש ולא הקשבתי.

הדמעות זולגות, בוכה בכי שקט.
הן חונקות את הגרון, ועכשיו אני חושב.
למה אני לא הקדשתי לך יותר צומת לב,
אני תמיד לאנשהו מיהרתי.
אבל כשאני הייתי צריך אותך, אתה תמיד היית שם בשבילי.
ולא חשבת על עצמך, אתה הקדשת את כל כולך לי.

ועכשיו אני נזכר בחיוך המלאכי שלך, איך עטפת אותי בחום גופך.
איך ליטפת את ראשי בעדינות ואמרת לי עד כמה אני לך חשוב.
ועכשיו מה שנשאר זה דף שמודבק על דלת הדירה, ששם כתוב
שאתה לא יכול להמשיך ככה בגלל שאני לא מחזיר לך אהבה.
אילו לא הייתי כזה אגואיסט והייתי מקדיש לך את כל אהבתי.
אני לא הייתי מאבד אותך מלאך יקר שלי.