הכאב שמפלח את ליבי

יושבת מול מיטת הבית חולים לא מאמינה שזה קרה,
ראיתי את הגופה שוכבת ודוממה.
דמעות התחילו לנזול מעיניי,
מרטיבות את כל פניי .

הכאב שפילח את ליבי קשה,
התחלתי לחשוב על כל מה שהיה. {ואולי יהיה}
מחשבות על כל הרגעים השמחים,
המרגשים, ואפילו הרגעים העצובים.

על כל האהבה שהייתה בינינו,
שאף אחד אותה לא ייקח.
ואז בין כל המחשבות התחלתי לחשוב,
מי אני בלעדייך? מה אני בלעדייך?

אני בן אדם חצוי, בן אדם בלי אהבה
ובן אדם בלי אהבה זה לא בן אדם
החלטתי לעשות את זה ,
החלטתי להצטרף עלייך.

להצטרך אלייך כדי לא להרגיש את הכאב
לא להרגיש את הגעגועים שהורגים
הזכרונות שצפים כל שעה
כל שניה ואפילו כל דקה

אז זהו אני עושה את זה
עושה את זה בלב שלם
ואם לא בלב שלם באהבה שלמה
לוקחת את הסכין שמפלחת את ביטני
הינה זהו הסבל נגמר , אני איתך
כי כשאני איתך אני שלמה!