היום הגדול, הנה הוא בא ✡

הדפים נערמים, גם מחשבות, זיכרונות.
כל הלבבות שבהם נגעתי, לבבות בהן פגעתי.
ואת כל הבלגן בראש, מנסה לסדר בשורות,
חשבון נפש על הדברים שויתרתי ועל דברים עליהם יגעתי.

איך אפשר לסכם כזו שנה בכמה מילים פשוטות,
על אור וחושך, צל, תקוות, לחישות ארוכות.
תפילות שיצאו מן הלב ובקעו רקיעים,
על אש בעיניים, מאבק בשיניים, דמעות מלוחות.

להגיד כל כך הרבה פעמים תודה, וזה לא מפסיק,
על מציאת האמת, חזרה אל עצמי.
להרגיש חיבוק בלתי נראה מאבא יקר,
שהיה איתי כל הזמן, לעולם לא הפנה גב.

ואני זוכרת את שנה שעברה טוב מאוד, את החיים בחושך,
את הקור, האדישות, חומות ומסכות.
לפעמים הבדידות גרמה לי להזיל דמעות,
ואתה אספת אותם לתפילות.

ועכשיו יותר ברור ויותר מובן,
איך אתה רוקם את הסיפור שלי באהבה.
איך הנפילות היו מקפצות,
איך הדיכאונות היו מקור לרצונות.

בארץ צייה, בארץ מדברית,
מצאתי מים, חיים שלמים.
ומחר אני ממליכה אותך למלך עליי,
מצפה לישועה, שתתגלה בשיא תפארתך.