הזיכרון

נשק אותי כמו שלא נישקת אי פעם,
חבק אותי כאילו אני זה כל מה שנשאר,
שמור לי מקום איפה שצריך,
תן לי להרגיש כאילו אין מה להנמיך.
ואני יודעת שכואב,
ושאין לנו לאן,
כי כאשר אתה בורח לך מטה,
אני פתאום עולה.
והשקט הוא סיפור אחר,
שאנחנו מעדיפים לנצור.
כי גם אם ניפגש כך פעם נוספת,
נותר הזיכרון לשמור.