האש שלה

חולצה זרוקה,
מבט רדוד,
ריקה בפנים,
יפה בחוץ.
היא לא תבין אותי,
לא לעולם,
אך ברגע זה,
היא המושלמת מכולן.
מגעה הוא,
רק הסחת דעת.
שתמנע מן הכאב,
לשוב מהתהום.
כשגיחוכה נשמע,
חיוכה נחשף,
שיניה הצחורות,
נושכות בשפתיי.
האש היא רק משחק,
שמסיט את המחשבות,
כמו מגן לוחם,
שחוסם את הדמעות.