האיש שלא ידע להתעורר

מאז שהתעוררתי פעם ראשונה אני לא ישן,
כבר חודשים או שנים או שלושים שניות.
הזמן חולף וגם עומד במקום ודברים קורים,
אבל שום דבר לא זז.

העונות מתחלפות אבל אני בקושי מרגיש בשינוי
כי תמיד נעים לי,
כשאני רץ או מדבר זה מרגיש לי לא אמיתי,
כל הקולות שאני שומע
נדמה כי נופלים עליי מהשמיים,
אבל אני יודע שאנחנו לבד בעולם

המציאות שלי אולי היא תקועה בכיכר תנועה
כי אני חושב שהכול תמיד הולך
הולך וחוזר לאותה נקודה
ואין לי שום הישגים משמעותיים
חוץ מחשיבה מתקדמת

אנשים מופיעים ונעלמים כאילו זה קסם
אמא באה והולכת, אבא הולך לבד
חברים נראים צעירים, מזדקנים במהלך השיחה
השמיים בוכים, מה קרה להם היום?

חופשי מהכול אבל אני מרגיש רדום
כאילו אני לא באמת זז, או מדבר
כאילו אני לא באמת אני, או בכלל קיים.