דמעות של קיץ \ אהבת מלאכים

כשאשב, כנגד הקיר,
עיניי עצומות, ורידי בוערים.
האלכוהול, ישרוף את דמי,
אך החיוך יסמן את דגל כניעתי.
דמעות של קיץ, חמות ומלחות,
זולגות כמו גשם, בין הרחובות.
צחוק, של נער צעיר,
מהדהד בין הקירות, מנסה להזהיר.

כשאשכב, על מיזרוני,
גופי כה עייף, ראשי עוד ער.
הרוח, תדפוק על חלוני.
אבל כל עוד לבי פועם, הינני אני.
אש הכאב, עוד בוערת בתוכי,
שורפת את מחשבותיי, בנהר.
אין אחד שרואה, את עורי החתוך.
מסתובב לבדי, בתוך הטירוף.

כשנשיקותייך, יכסו את צווארי.
פועם כמו אהבת תשוקתי.
יופייך הענוג, יענה את מוחי.
אך כישופך ישבור את שערי.
אהבה של מלאך, בין הסדינים,
שירה מאוחרת, בשכונת שודדים.
את היחידה, בתוך הסערה השחורה.
מחייכת אליי, מתוך המראה.