גשם עלייך ועלי
אבל איפה היית?
ירד בבוקר גשם, ראית?
שתי גרביים על רגל אחת
עניים כמו פנדה
ושוקו מושחת
ואת?
את.
כתבת שעמום וגעגועים:
'את בחיים? את בחיים? את בחיים?'
אכלתי גלידה, נשקתי עלים
הייתי כמו נימפה רודפת צללים
'את בחיים? את בחיים? את בחיים?'
העולם רטוב ועזוב
כמו אהוב, מבכה
וזה יפה יפה. יפה.
וכשהיית לא היית
חלמת על כרית.
אבל- – –
אבל
המילים שלך הם שלי
החיבוקים שלך הם אני
החיים שלך בתוכי.
ובבוקר ירד גשם מוזר. מנוכר
(ואכזר?)
היה לך קר? (היה לך קר?)
תגובות (5)
אהבתי, את הסוף פחות
וואו… קראתי עוד כמה סיפורים שלך ודאמממ…….. אתה ממש מוכשר
נייס!!!!
גם אני פחות אהבתי את הסוף
דווקא הסוף זה מה שעשה לי את זה