רנה מתל אביב

רַק הוּא שֶׁנִּשְׁאָר
טִפֵּשׁ מְנֻקָּר
תָּמִיד הָיָה קַר
רַק הוּא שֶׁנִּשְׁאַר

בַּלֵּילוֹת עוֹד הָיָה מְנַסֶּה לִכְתֹּב
מְחַכָּה לִתְשׁוּבָה הָמוֹן זְמַן לָרֹב
מְחַכֶּה לַמִּכְתָּב שֶׁלֹּא תַּעֲזֹב
כְּבָר לֹא מְנַסֶּה לִכְתֹּב

שַׁאֲנַנָּה כִּבְיוֹם קֵיצִי שֶׁמֶּשִׁי
מִשְׁתַּדֶּלֶת מְאוֹד לְהַסְתִּיר אֶת לִבִּי
הוּא כּוֹתֵב לִי חֶלְקִית, זֶה כְּבָר לֹא מְשַׁנָּה
אֲנִי אוֹהֶבֶת אוֹתְךָ, כְּדָאִי שֶׁתֵּדַע אֶת זֶה

אֲנִי מְשַׁקֶּרֶת לֵךְ דַּי לָרֹב
לֹא מְעַשֶּׁנֶת, יוֹדַעַת שֶׁזֶּה לֹא טוֹב
עוֹד לֹא שׁוֹתֶה, אוּלַי רַק טִפָּה
לַכַּמָּה הֶאֱמַנְתְּ, וְעוֹד אָמַרְתְּ שֶׁאֲנִי הַטִּפְּשָׁה

כּוֹתֶבֶת לָךְ עִם דְּמָעוֹת בְּעֵינַיִם
אֶת הַמִּכְתָּב הָאַחֲרוֹן מַמְּנִי לְבֵינְתַיִם
אֲנִי עֲדַיִן כָּאן עִם הַכְּאֵב שֶׁנּוֹצָר
הַזִּכָּרוֹן עַכְשָׁו כָּאן, רַק הוּא שֶׁנִּשְׁאַר