בוקר יום ראשון

היא אוהבת להריח,
את ריח הקפה,
לעולם לא שותה,
שונאת את הטעם המר.
של בוקר יום ראשון,
של העצב שנשאר בפה.
היא שוכבת לצידי על המיטה.
מנשקת אותי,
למרות שעייפות שנשארה,
והיא עדיין יפה,
למרות כל קורי השינה,
שמכסים את עיני,
בבוקר יום ראשון,
לפני השגרה הנוראה.
היא, מסתכלת עליי,
במבט מבולבל,
לא מבינה למה אני אוהב אותה.
אבל אני יודע,
את הסיבה,
כל המוזרויות שלה,
כל החיבה הזאת.
מגיעה בבוקר יום ראשון,
מחפה על הדיכאון.