בועה בתוך בועה

את בעולם משלך,
בואי תלבישי את מחשבותייך עליי,
כי את בטוחה, שלשטן שפתיים ברורות
ואת מבינה את שפתו.

כשאני חושב עלייך אני מתבלבל,
אני מוציא את המפתח לדירה במקום הרב קו,
במקום לברוח מנסה לפתוח,
מה הן השריטות שגרמו לך לחשוב כך?

זה בתת מודע שלי המחשבה הזו,
לחפש לחפש נוירונים לשפר.
מדבר המתוקן שעל עקשנותו לא וויתר בשביל אדם,
תיקן הכל לבד מאהבה לא ברורה.

אז תני לי לתקן, השריטות שלך הן לא את,
עקשנותך אין לה פרי.
לעצב את עצמך זה כמו עיוור מצייר לאור יום,
אני מבין, סליחה, זיכרונות הכו בי.