אתה

אתה היחיד שמחזיק אותי על הרגליים. אתה היחיד שרוצה למות לפניי. אני לא יודעת כמה כאב אתה נושא עימך, אבל למרות הכל, אתה נלחם למעני, שוב ושוב, בלי להפסיק.
אתה מחבק אותי חזק, עוטף אותי בזרועותייך ונותן לי ביטחון, נותן לי אהבה, נותן לי את כך עולמך.
העיניים שלך לא פוחדות לדמוע מולי, ואתה לא מפחד לצעוק לידי את כל מה שעשית למעני.
אני יודעת, אתה לא כועס עליי, אתה כועס על כל אדם שרצה לפגוע בי אי פעם.
אתה רוצה אותי לצידך, ואני כמו פרח ורד עדין, עוטפת אותך בניחוחותיי.
אתה לא רוצה לראות את הפרח משתמש בקוצים שעליו. אתה פוחד שהם יישברו באחיזת הברזל שמאיימת עליו מדי פעם.
אתה רוצה שעצמותייך ישברו מאשר שהעלים שלי ינבלו. אתה רוצה לתת לי מים ואור כדי שאמשיך לפרוח.
אבל אתה חייב להבין, שיום יבוא ואני אגן גם עלייך. גם אם הגבעול שלי יישבר.