אתה כמו עונות השנה

אתה בשבילי כמו החורף
קר, מצמרר.
צריכה תמיד לתפוס מכסה
ממך.
מהר מאוד אתה מתחמם,
הופך לאביב.
פורח
אפילו מחייך.
עם הזמן משתזף, משנה צבעך
הנה שוב הקיץ בא.
שורף אותי כמו לבה רותחת,
כשמש ביום חמסין
ואני מזיעה
ממך,
מהפחד.
שיום יבוא, ותלך
שלא תהיה
שתצעק
שתנשור כעלה מן העץ
בשלכת.
הנה, כבר סתיו.
ואני?
נחליאלי, חופשי