ארץ "לעולם כן"

בקצה העולה, על פסגת הר נפלא
עם נוף פסטורלי, לאור השקיעה

מימין – מפלים, גועשים, מרהיבים
ומשמאל גבעות של שדות ירוקים

ממולו של ההר, צמוד למרגלותיו
נפרש לו אגם, צלול ורחב

בעורף – היער, עצום וסבוך
המפריד מעולם מורכב וחשוך

האויר הצלול עם משב רוח דל
מלטף את הגוף ונושא ריח קל

נגיעות של פריחה עשירה מסביב
ממקום מיוחד בו אביב כה אדיב

מקום כה קסום, בשם "ארץ לעולם כן"
אהבה ללא גבול – בברכה מקדם

ניחוח הגוף, שלו ושלה
מעורררים את הזוג למשיכה ושלוה

בפנינת המסתור, ייחודית במינה
הם שתי נפשות שזורות מחשבה

שם שוכנת שימחה, הבנה וקירבה
וריקוד פסדובלה להגברת התשוקה

אין שום מרוץ, דאגות וקשיים
במקומם הסודי לנפלאות החיים

הם מצאו זה את זו, כרצון הגורל
התארחו במקום ובנו בו מגדל

משכן של פתיחות, אמון ונתינה
הקרבה הדדית – לאהבתם האיתנה

שניהם זוג מושלם, תאומים בתפיסה
בשבילם העולם – הוא משחק קופסה

ימים ארוכים, שבועות, חודשים
צהלו במגדל שהרקיע שחקים

מדהים ביופיו, מרהיב מכולם
התרומם המבנה מעולם החמדן

אין יכולת לדעת, להציץ או לפלוש
לקן הכמוס ומקום זה לדרוש

אך היו אילוצים, בסוף כל יממה…
נאהבים נדרשו לחזור לשממה

זה היה מכשף, מכוער ומחריד
שקקלה זו הטיל על ההר במזיד

שמו של רשע הרעיד עולמות
בני מוות קראו לו, בלחש, "ריאלוורלד"

אל אף הכאב, בגזירת הפרידה
שבו כל ערב בני זוג לדירה

כל אחד לשלו, כאסיר נאנס
מתמודד עד מחר, עם עולמו הגס

שאבו הם כוחות מציפיה למחר
סובלם של הזוג עד הבוקר נגזר

ביצעו חובתם, לבשו מסכות
עמלו בערמה לעולם לא להתגלות

הכינו נפשם, אספו רעיונות
ליום המחר שיבוא לפצות

בוקר, בו שוב, יעלו אל ההר
יחלקו מחשבות, חויות מין מעבר

יבינו היטב רצונו של בן זוג
ירצו בכל דרך, את השני עד סיפוק

העולם של הערב… הוא רק מטלה
לא שווה שקעה ושינוי לטובה

הערב מורכב, עמוס ומגעיל
שניהם התרכזו במגדל הפעיל

שמרו על יכולת, כוחות ורצון
להר אגדי – נטול אותות קלון

מצאו כל תירוץ, הסבר וסיבה
לחיות את ההר ושעולם – מזבלה

דנו בנחת על שותפיהם לדירה
מסעמסה בקרבם וחילקו אהדה

מגדלם כמבצר, בקצה העולם
היה עוד גדל, מתרחב עם הזמן…

לולא הרשע שחדר לאזור,
סטה מנטיב וגילה המסתור

ניפץ חלומם, מקדשם ותקווה
רשע של הערב – איום ונוראה !

אותו הרשע, חסר רגש ולב
אשר לא נמצא, לא מבין, אולי אוהב…

היה בעלה של אישה מההר
חמור עבודה – לא חשד בדבר

הזוג המסכן, נטלש מהקן
שניהם נשואים, עם ילדים גם כן

הרשע הגיבן, ריחם על 'אדון'
יותר על אישתו, כך מצא לנכון…

סרטן הבגידה שנשטל בתוכו
ישמור לעצמו, לא יעיק על אישתו

מפלצת הערב, הנורעה בעיניו
התחשבה ב'אדון' להסתיר מילדיו

בינתיים הם יחד, הגיבן ואישתו
מגדל שנגלה, הרס עולמו

הוא נזכר בתקופה, בה היה שם הכל
אך עולם האכזר – חזק וגדול

תקופה ארוכה של מרוץ בחיים
הרחיקה אותם והיה הוא תמים

לבבות כה שונים, איתנות ושרידות
היה הוא לבד, עם תקווה, תוך בדידות

אישתו *בחרה* לבנות עם אחר
על פיסגה כה נוחה, והשאר – שיישבר

הלקח נלמד, לשני הצדדים,
אך סיפור לא נגמר
– רק מתחיל משא אימים.