ארבעה קירות של לב

בין ארבעה קירות,
בין ראבע דלתות,
בין ארבעה חלונות,
בין ארבעה חלומות.

בין שטיח אדום,
לתיק קצת כתום,
בין עיינים כחולות,
לשפתיים קפוצות.

תמונה על הקיר,
חיוך די בגריר,
התנשאות וזעם,
התפוצץ פקק השעם.

מים זורמים,
הטירה נהרסת,
בין ארבע קירות,
של לב.
פתאום הדמעות,
והכעס נחלש,
והכול! בין ארבעה קירות של לב.

פתאום החיוך,
ואז הסליחה,
ואז עוד חיבוק,
ואז עוד שמיכה.

ואז הכעס,
נעלם ונמוג,
אבל צלקת קטנה- נוספת לרוב,
לכול אלו שכבר,
נוצרו בעבר,
שלא ישכחו,
עד שהזמן נגמר.

עד שמים לא יזרמו
והטירה לא תהרס,
בין ארבעה קירות,
של לב.
ואין את הדמעות,
והכעס לא קיים,
והכול נשאר,
בין קותלי הלב.