אני לא חושב שיש דרגות לאהבה

אני לא חושב שיש דרגות לאהבה,
כי זה או שאתה באמת אוהב מישהו או שלא.
וכשאתה באמת אוהב מישהו?
טוב תשמע, כשאתה באמת אוהב מישהו זה דבר מדהים.
זה דבר מפחיד ומרגש באותו זמן.
זה כמו לגלוש על הגל הכי גדול שתוכל לדמיין,
זה כמו צניחה חופשית לתוך ים של צמר גפן,
זה כמו לנסוע על רכבת הרים במהירות האור,
זה כמו לצלול בלי בלוני חמצן.
זו חוויה.
זה רצון לתת,
וזה רצון שלבן אדם יהיה טוב,
בלי שום כוונה לקבל בחזרה.
אבל אם אני אגיד לך שיש בזה רק טוב זה יהיה שקר.
כי האהבה מלווה בקנאה ודאגה בלתי פוסקת.
רק שיהיה לה טוב.
שלא תפגע.
הבחור הזה שהיא מחבבת,
מה היא בשבילו? הוא ידאג לה? הוא אוהב אותה?
ואם יהיה לה חבר,
הוא ידאג לה? היא תרצה עוד להשאר איתי בקשר?
ומי אני בשבילה,
האהבה הדדית? בכלל אכפת לה ממני?
תשמע, אהבה זה קשה. אין על זה וויכוח.
אני בטוח שוודאי היית נרתע אם הייתי מתחיל בלספר לך על הדברים השליליים.
אבל חכה שתשמע על החיוך.
רק חיוך אחד ממנה משכיח כל דבר שלילי.
וזהו, זה שווה הכל. סתם חיוך או צחקוק.
אפילו רק להסתכל לה בעיניים, זה כל מה שצריך כדי להבין מה אתה מרגיש.
אני לא חושב שיש דרגות לאהבה,
ואני חושב שעכשיו, גם אתה לא.