אני יודעת שכואב לך

אני יודעת שכואב לך
אל תבקש שאהיה פנטום
נקה את החלל שהותרתי
אבק של זיכרונות עם ריח מתוק של אהבה

והפרפרים שחגו בלבך, אשר גוססים לאיטם כעת
עם נשימות אחרונות, מלווים אותך בשתיקה
כשעינייך רואות אותי שוב
ואני מחייכת ואז מבטי נוגה
אז, לבך מתכווץ.
אינך רוצה בעצבותי

אני יודעת שכואב לך
אני שומעת את פעימות לבך
את הרעש שמקים דמך
ואת תשוקתך המשתקת את גופך
החלל שהפך אפילה, ולא נותן לך מנוח
והפרפרים שלך אינם עוד…

אנא אל תשאיר לי מקום בראשך
עצום את עינייך היפות
וראה את מי שהנך צריך לראות
הפרפרים עוד יחוגו בלבך שוב
איני רוצה בכאבך

זאת אני שפעם אהבת
זו שראתה וידעה וליטפה את לבך
זו שהלכה, אחרי שהלכת