אני אנושית

אמרו לי אל תהיי תמימה,
אמרו לי אל תהיי פזיזה,
אמרו לי אל תתני עד שזה לא רציני,
אמרו לי תרצי אבל אל תראי.
אמרו לי המון דברים,
אמרו לי שבסוף זה יקרה ובסוף זה יבוא,
אמרו לי כל כך הרבה,
אמרו לי לא להיות איתו.
אבל אני, אני נשברתי.
מעל הכל נשברתי לעצמי,
נפלתי לרצונות הרגעיים,
ולא מעט לחשקים המיניים.
כי גם אני אנושית.
אמרו לי עד אין סוף,
והנה אני דופקת את הראש בקיר,
כי כזאת אני בסוף,
צורה חום ומגע אבל ממנו ולא מאחר.
גם לגוף שלי יש גבולות,
אפשר להישבר לחולשות ואפשר להימנע מחוזקות,
אבל למדתי עם הזמן והניסיון מתי כן ומתי לא,
חשקים לכך הם נועדו, לחשוק אבל גם הם נתונים לנטיות לבי ושכלי.
אבל אני, אני נשברתי.
מעל הכל נשברתי לעצמי,
נפלתי לרצונות הרגעיים,
ולא מעט לחשקים המיניים.
כי גם אני אנושית.
כזאת אני, אנושית.
אנושית כל-כך שבלב גדול ושלם מודה אני,
מודה שבא לי מגע בגופי,
חום ורטיבות של שנינו ביחד.