אלינור

אם הייתי יכולה
לכתוב לך שיר
הייתי מספרת על תחושה
נורא מוכרת
הייתי מספרת לך
על הרגש שמדלג
בכל חלקי גופי
שכל פעם נעצר
בתחנה אחרת
ואפילו מגיע למקומות
שאת עוד לא הספקת
הייתי מספרת לך
שאני קצת לא אני
ושאת קצת יותר
גם אם לא נראה
כנראה לא היית מבינה
והפחד מתנגן
למנגינה של הלב
עובר לי בגוף
וסופר לי שניות
כמו שעון מתקתק
לא ארצה שתשמעי
כזאת מנגינה
אבל איך אומרים את זה?
אני לא יכולה
להסתכל לך בעיניים
ולהתחיל לדבר
עיניים נתפסות
חיוך מתפרץ
גבה עולה למעלה
במן הטייה
שגורמת לי לרצות
להישאר לתמיד
אבל התמיד שלי
לא קבוע בכלל
אז מה עושים עם כל זה
למה אני כאן?