אישה חסרת שם
אני כמהה אלייך,
כמו מזוכיסט לצליפות השוט.
אני מביט בך בכל גוונייך,
כעצם המשתקף באלף מראות.
אני רוצה אותך,
כמו אסיר עולם את הדרור.
צורח אני לך,
כמצורע בתוך הבור
מישהו הסתיר אותך מעיניי,
ועל זה ישלם ביוקר.
סופר עד 17 את דמעותיי,
וכותב אותן עד אור הבוקר.
אני מתגעגע אלייך,
כאם לבן שלא יחזור.
והייתי שותה את החושך מעינייך,
עד ששוב תראי את האור.
אז אני כמהה ורוצה,
מתגעגע ובוכה.
ואיך תסבירו שכל זה,
מכוון אל אישה חסרת שם ,
וחסרת פרצוף.
תגובות (2)
אהבתי את התיאור של כתיבת הדמעות
תודה