אין את

אין את זוכרת
את רגעי השקט
בין הערביים?

את הירח מלא הכוכבים,
אשר חלמנו שנינו להיות,
ביניהם,
אצילים וזוהרים,
מסתכלים אחד על השני,
אל מול עולם מלא אנשים?

את השוק הסוהן,
בו הלכנו אל ההמון,
הרועש מקולות האדם,
ומצאנו שקט?

את השעות בהן תהינו על העתיד,
בהן חיינו את ההווה,
ולמדנו מהעבר?

אין את זוכרת את המילים שאמרנו?
את הרגשות שפרחו,
בשממת ליבי?

אין את זוכרת את העיניים הדומעות,
אל מראות היופי הכואב,
שהכילו עינייך?

אין את
זוכרת אותי?