אחרי פרידה

תגיד, אי פעם אהבת אותי?
לא יכולה שלא לתהות.
לא יכולה שלא לחשוב אם הייתי רק מידת חזיה בשבילך
אז כשהתנשקנו והסתכלת על החולצה שלי מנסה לדמיין מה אני מסתירה מתחתיה.

אם אי פעם הייתי יותר מתחת שמסתדר יפה בגינס, שאהבת יותר כשהיה שרוע על הרצפה יחד עם הכבוד העצמי שלי.

אם הייתי בכלל משהו מעבר לזונה קטנה שיוצאת טוב לידך בתמונות
ואיך לאזעזל אני מסתכלת לעצמי בעיניים כשאני יודעת שניצלת אותי כמו האחרים שהיו שם לפנייך? שחלק מהגוף שלי לעולם לא יהיה שלי יותר?
ואיך אוכל לסמוך על זה שיגיע אחריך, שלא יעשה בדיוק את אותו הדבר?

ושלא תבין לא נכון, יותר מזה שאני מתוסכלת אני כועסת
כועסת בעיקר על עצמי שנתתי לך להיכנס, שהאמנתי לכל מילה שלך ונתתי לך לנצל כל חלק קטן בי.
כועסת שאני לא אוכל להזהיר את ההבאה, זאת שרואה בך את מה שאני אז בשיא התמימות ראיתי
אבל בעיקר, כועסת שהייתי כזאת תמימה שחשבתי,
שמישהו באמת יכול לאהוב אותי, ולראות מעבר לאובייקט קטן ומזדיין שאפשר לנצל.

אז אחרי כל זה, לא יכולה שלא לרצות לשאול, אותך שם
תגיד, אי פעם אהבת אותי?