אות וסימן

התחלתי לנדוד עוד בראשית דרכי,
כשהמוזה החלה לשוטט,
ונכנסה בסערה אל תוכי.
הים שצף, השמיים רעדו,
כשקיבלתי בלילה אפל את כוחי.

כתרופת פלא לנפש הסוערת,
ופיתרון לרגיעה בזמנים הקשים.
היא נעזרת בכף יד שבקולה מדברת,
ומורידה גשמי ברכה בנהרות היבשים.

והיא תפסה אותי. בדיוק ברגע הנכון,
במשברים גוברים ומתעצמים,
כשכבר אבד הביטחון.
ילד ביישן ותמים,
שלעולם לא חלם על ניצחון.

ודורשת ממני להצטרף אל המסע,
יחד איתה ועם המילה המתפוררת.
במטרה לפייס את הידיים, הנמצאות במנוסה,
מעוצמת ליבה של המגירה המפוארת.

זה עוד שלב אחרון בדרך לנחלה,
העולם מכבה סוף כל סוף את אורו,
ואת בפניי, מתגלה.
נשית ובוגרת. אחת כל יכולה,
כשאני חושף את כאבי,
נוצרת גאולה.

והתרגלתי לאהוב אותך, עם הזמן,
החיים לימדו אותי המון,
אך את חרטת בי אות וסימן.