אהבה

היא התבוננה בפניו,
כאשר הביט בה היא לא יכלה לפספס את התשוקה,
או את רגשות האהבה או אפילו דאגה.
היא לא אהבה את חילופי הרגשות שלו,
או את התשוקה שהייתה לו, לאחרונה, הרבה יותר
מאשר רגשות אהבה וחיבה כלפיה.

והנפש שלה מקנאה בגוף שלה,
בחזה השופע, בתנועות העדינות שלה
שהיא יודעת שגורמות לו להשתגע,
בידיים שיודעות איפה בדיוק להביע חיבה,
מקנאה בישבן ובבטן הרכה,
בתווי פנים שלה והצוואר
כל מה שמרגיש לה לא שלה
אבל הוא כל כך אהב לגעת, לנשק ולאהוב
גורמות לנפש שלה להשתגע מקנאה,
כנראה הנפש רצתה יותר אהבה.

היא התבוננה בפניו וחיפשה רמז לכך שהוא יביט פנימה,
יחפש את האמת במקום שהיא נמצאת באמת,
במקום להקשיב לה כאשר היא מצווה עליו בקור רוח לצאת,
כנראה ללכת לחברים אולי גם לעשן כמה דברים מסתוריים,
שוב עם אותם, לכאורה, החברים.

אבל מה היא יודעת על אהבה?
מוחה שקוע בתוך ענן אלכוהול,
היא רק מתבגרת ומאחוריה סיפורים רבים ומרובים
על איך שאהבה לא מסתדרת.
הנפש לא שייכת לגופה,
והיא זכרה כל פעם ופעם שזה קרה.
את כל אחד שלא ראה כלום מלבד הגוף שלה,
גם כשעוד לא היה על מה להסתכל, ובמה לאחוז. גם כשהיא הייתה תמימה עד כדי כאב בלתי נסבל. היא זכרה הבעות פנים, כמעט תמיד היא הייתה דומה.
והיא תמיד ממנה פחדה.

אבל הוא שונה, נכון?
שאלה את עצמה בפעם המיליון,
עם ספק
שאותו תמיד ניסתה לטאטא בשקט מתחת לשטיח
יחד עם עשרות ספקות וכאב.
היא נישקה אותו, מחפשת נחמה בתחושותיה ופחדיה,
אך הוא חפן את ישבנה בידו וכל תשוקתו נופלת עליה.

היא הייתה שיכורה ומוחה מלא באלכוהול ואפלה
הרצון שלה להזדמנויות נוספת כבה והיא בתמימות ועצב
ניסתה לגרור אותו למיטה, היא לא ידעה לאיזו מטרה.
אך הוא לא הבין את הניסיון הזה שלה,
או פשוט החליט לפתע שהיא בהחלט שיכורה והלך ממנה,
לחבריו. כנראה לעשן כמה דברים מסתוריים עליהם לא ידעה.

והיא נותרה שם בודדה, לבדה באפלה וביגון שלה.
חושבת על כל הטעויות, החרדות והדרכים שבעזרתן נהרסו חייה שלה.
היא ידעה שהיא לא תפסיק לתת ניסיונות לאנשים להוכיח את עצמם,
מאוחר מידי לתת ניסיון אמיתי לחיים עצמם.
אבל היא הייתה שיכורה מידי להכין חבל תלייה מהחוט חשמל,
שבו ממש במקרה נתקעה רגלה,
ולכן נסעה הביתה והלכה לישון, כרגיל הפתרון.
ביום הזה הייתה הפעם האחרונה שהיא סמכה על אהבה.

היא התעוררה כשהיא חושבת על מה זאת אהבה,
ראשה לא כואב וגם לא שאר חלקי גופה.
היא הרגישה ריקנות מלאה בתחושה מוזרה שלא יכלה להגדיר,
בין אם זאת השפעת הוודקה שלא נגמרה או האכזבה המרה מהלילה שהיה.
כנראה יש אנשים שנועדו לאהבה בריאה, חשבה, ויש כאלה שבשבילם זאת דרך פגיעה. כאלה שפוגעים, כאלה שנפגעים והם קוללו להישאר כך.
היא אספה את כל האכזבה, התסכול, העצבים
והסיטה אותם כמה שיותר לצד,
כדי לכתוב לו בוקר טוב עם לב וכיוותה שפעם הבאה שתתבונן בפניו היא תראה שם אהבה.