אהבה לי

משורש החושך, אני נושם.
בקושי חמצן שורר מסביבי.
ובאפלה ובקור אני מרגיש ריקנות.
העולם מסביבי איננו חשבתי.

הייתי ילד שנדחף בין דוחפים.
מפגיעה לפגיעה ועדיין דממה מפי.
כי אני צריך להיות ההוכחה להם.
ההוכחה שמאנשים שבורים יצא כוח.

בשתקתי סיפרתי ונפגעתי.
אך איתה אני מרגיש מעלה אחר מעלה.
במגעה אני מרגיש רגש שמעיר חושך.
היא גורמת לי להרגיש נאהב.

גם כוח צריך חיבוק לנחם שבר.
החושך לבדו מסתדר אבל מה רע באור.
האור שמדליק בי את עצמי.
האור שגורם לי לחייך.