אהבה חד-צדדית

שנים שחייתי בתוך בועה,
שנים שלא שמתי לב למה שאת עושה.
חיוכים, בדיחות וצחוק מזויף,
כשהיית לצידי הרגשתי איך אני עף.
מרגיש שאני בעננים עם ציפורים לידי,
מי חשב אז שאת משחקת בי.

נפגשים פעם בשבוע, מדברים כל היום,
לא ידעתי עד כמה אני יכול להעניק לאדם אחר חום.
אמרתי לך שקשה לי להתקרב,
אמרתי לך שכבר חוויתי כאב.
"אל תדאג" אמרת לי וחייכת,
"יהיה בסדר" פשוט הרגעת.
זה היה אמיתי או סתם נהנת מהרגע?
אולי זו דרכו של הטבע.

נשיקות, חיבוקים שעות ארוכות של שיחות,
נראה היה שבכל רגע את יודעת מה להגיד ולעשות.
יודעת איפה לגעת, להיכן לכוון את הרגש,
ככה את לא פוגעת בגוף אלא רק בנפש.
את הכי חכמה שיש,
לא פלא שאת יודעת לשרוף כמו אש.
כולם אלייך מתקרבים ונכווים.
רק אני ניסיתי להיות גיבור,
התקרבתי אלייך ועכשיו אני שיכור.
שיכור מאהבה, בלי שום יכולת להגיב,
גם כשזה הכי מכאיב.

ניסיתי למצוא דרך לברוח,
ניסיתי למצוא דרך לשכוח.
יצאתי עם אחרות כדי לשקם את הלב,
אבל לפעמים קשה לרפא את הכאב.
חיפשתי במקומות שונים, ברחתי מהדרך,
תמיד ראיתי מישהי שהיא "בערך."

החלטתי שאני חוזר לשביל שלי,
חוזר למקום שטוב בשבילי.
חוזר למקום שבו אני אמצא מישהי עם לב רחב,
גם אם בעבר מישהו היה שם ואהב.
מצאתי מישהי, פשוט אהבה אמיתית.
אז עכשיו תגידי לי את, איך זה מרגיש לחיות עם אהבה חד-צדדית?