אהבה וכאב, עוד סיבוב

פעם נוספת היא ברחה לי.
הן נעלמות אחת אחת.
אם פעם שלישית גלידה.
בפעם הזו לא נשאר שום דבר.

לוקח את עצמי עוד פעם מהקרשים.
מביט ליום נוסף שנעים וחש ללא תקווה.
כי הפרעות והזעם הן כאן, מתחילות אצלי.
והאהבה היא שקר כה אמיתי.

אני החברה האנושית ואני כל תחלואיה.
לעולם לא ביקשתי אלא להיות אנושי.
אך יש משהו בקרבה, באינטימיות שאין בו אנושיות.
אולי יש בה חייתיות, אולי זוהי כל מהותה.

אני רץ לבדי עוד יום והריצה נמשכת.
אני אוהב לבדי והאהבה רק נפסקת.
אני נותן את גופי ואת כל התוכלת לקנקנן ריק בצבע תכלת.

האם עוד ימים רבים אבקש ואשיר למסך בודד.
או שאור ירצד, כנר, גם מתוכי.