אהבה היא כמו..

בא לי כדור.
כדור בראש
או כדור דקסמול.
ומה בכלל ההבדל.
לא הבנתי.
כואב לי ממש כל שריר אפשרי בפרצוף
וגם נפוחות לי ממש העיניים.
והכל מזדגזג ונמרח למולי.
וקמתי עם חשק רציני למות.
ככה זה.
ואם אני אקח דקסמול,
יפסיק לכאוב לי,
אבל עדיין יתחשק לי קצת למות.
ואם אני אקח כדור בראש,
אני אמות.
אבל יפסיק באמת לכאוב לי?

אני מדממת מילים אל תוך המקלדת
היא שחורה נורא,
אז לא רואים.
צלקות אילמות.
משקפי זיהוי פלילי בתיבול כאב בטן,
איך זה קל לזהות את הגל,
עוד לפני שהוא נשבר לי בתוך החזה.
התקף לב קטן.
הר געש ישן.
איך עוד לא התפרצתי, כמו שצריך.
קצת מפתיע.

אני סופרת את כל ארבעת פינות התקרה,
לפחות פעמיים.
לא את כולן רואים.
והן גם לא באמת משתנות אף פעם.
אולי רק נדמה לי..
בגלל שלל זוויות של אור.
אני לא ממש אוהבת לפתוח את החלון.
גם לא כל-כך עפה על דברים שמשתנים.

ומה בכלל כבר יכול לגרום לי לרחף..?
מסיכות כהות ושכבות אבק.
איך שחלון הראווה מלוכלך לי.
איך שמילאתי את כל הבטן בצמר גפן
של דובי פרווה שחוטים.
משהו כזה, שכואב בלחיים,
רק מלהגיד בקול רם.
תמימות שהופקדה בדלפק שמירת חפצים.
הלכתי לאיבוד בדרך החוצה.

משהו תמיד..
נשכח מאחור.

איך שהייתי רוצה..
רק קצת לנוח.
ידיים גדולות,
שפתיים חמות..

אהבה היא כמו..
או שאולי בעצם.

לא.

אולי טעיתי.