אהבה דוקרת

מרגישה את חיבוקך החם,
נשיקה עדינה על שפתיי,
אהבה נעימה ,
כמה חבל שזה רק עוד מחשבה שלא תקרה במציאות.
עוד ידיעה כואבת שלא תהיה שלי,
עוד דמעה שיורדת מגעגועים,
עוד דקירה בלב בהבנה שלא אכפת לך ממני,
עוד שיר עצוב שלא תקרא לעולם.
רחוק ממני,
והנחמה היחידה זה אוסף זיכרונות,
כאלו שאתה אינך מקדיש להן דקה מזמנך,
ואצלי הן כל שנייה במחשבותיי.
סכינים חודרים עמוק יותר לתוך לבי,
ואף אחד אינו יודע,
שאני גוססת לי אט אט,
שנפשי כבר כמעט נקברה.
אני מתאפקת לא לבכות,
לא להראות כל חולשה,
אבל אני עוד שנייה מתמוטטת בבכי,
אני עוד שנייה כבר אמות.
אני צריכה אותך לציידי קרוב עליי,
אך אתה נמצא הרחק הרחק,
בכלל לא משנה לך מה קורה לי.
אני מתגעגע עלייך,
ואני שונאת את זה כל כך,
אני אוהבת אותך,
ואתה רק מכאיב לי יותר ויותר,
אני צריכה אותך,
ואתה צריך אותי רחוקה ממך.
הלוואי ולא הייתי כה פתטית,
הלוואי והייתי חזקה ולא חלשה כל כך,
הלוואי ולא הייתי מתאהבת בך אף פעם.