אבנורמלי

אני ואי שפיות.
אני והיא שפיות.
אי של שפיות והיא מנופפת בהתרגשות מנומסת
מחייכת אל העולם שמתגלה כמנומנם, בחמימות של שמיכת החורף
גשם חד ועוקצני נוחת על העורף
אני מכסה את הראש ומיישר את מבטי אליה, קר ואני רק מתחמם
ככל שאני מתקרב הלב מתערב, משאלותיו מתחילות להתגשם
אין לי מילים ואני קטן ותמים ומתרגש, ורק אותה לעצמי אבקש
מאבד שליטה על האטימות המאופקת שלי ומספר לה הכול
מתוודע לאהבת המחר שלוות ההווה ותודה לאתמול
שהעולם הסתובב וקירב אותה אליי, שהזמן עבר מעליי
כשהיא קרובה זה כמו שאין אחרת, כשאין לי איך לתאר
אני נאלם וכמעט נעלם ולא יודע איך לבקש יותר
הישארי, חבקי את הזמן שנוזל מהשמיים והאוויר האפרורי
תמיד תהיי, בראש ובלב בקצוות העיניים תסתתרי
נלך ונחזור נפרד ונשזור את דרכינו, להתראות