לא נודע, לא נודע… אני הולך אבוד אל הלא נודע האם בסוף אני אמצא מוצא? משוטט לי לבד בעיר אבודה מדמיין שאני נמצא על ידה אולי כבר מזמן היא ארזה […]
מה יקרה אם אסתובב ואודיע בחיוך על שאני ממשיכה בלעדייך. לא מפגינה חולשה, משנה טיפה את הגישה בן אדם למה אתה עוצר תהנה מההצגה, היא לא תימשך הרבה. לא אמרתי […]
בכל לילה אני מת מחדש שלם נקי ומזוכך כשאת סולחת לי אל קירבך נרדם חוזר אל חיק העולם שלי ובבוקר קם שוב אל סיוט בו את עליי זועמת שוב על […]
אני קטן מאד אך מזיק יש לי 8 רגלים וקשה לי אין לי מי שיכול להבין כמה ארס פי יכול להפיק אזרתי אומץ לעלות על רכבת לדרום אליך פתאום את […]
בכל לילה אני מת מחדש שלם נקי ומזוכך כשאת סולחת לי אל קירבך נרדם חוזר אל חיק העולם שלי ובבוקר קם שוב אל סיוט בו את עליי זועמת שוב על […]
הקטני המתוקי הוא קטני ומתוק גם הכסף התינוקי הוא שווה ירוק מי שלא מרים אגורות לא שווה לו לחיות הוא לא שווה אגורה אמא שלו די גדולה וגמבת זונה הקטני […]
רוח סתיו התגנבה שוב. לא מחיתי. נעימותה שאבה חיים משערי, שתיקתה מילאה פי ביללות, תנועתה דחקה אותי אל זרים. העלים, הנושרים תחת כפות יחפות, סדורים לצד טיפות כאבי. עוד יגיע […]
נוח לי שאתה לא אוהב, זה מקל על הויתור. נוח לי שאתה מרחיק מעליך, שוב לא אתנשף אחרי מגע קצרצר. נוח לי שאתה שותק ונפקד, כך גרוני הניחר נותר יבש. […]
אם אתן לה לצאת אשבר אם לחוץ תפרוץ זה סופי. הקהות היא בנפשי אדבוק בה עד. אצבע דקיקה תיעלם מהקיר כסות תעלים עולם ניצבים ינשפו חרש. אז אוציאה.
הכלי שלי רועד בידיי, הנה הוא שוב מכוון. זו אני שמכוונת אותו, ומחר אחייך אל החוץ רגועה כולי. החבוי בי מרים את ראשו ואני נמהרת לאחוז בו, במוט לוהט מטביעה […]
ואם יבוא אלי עם שחר רוכן לעברי נשפך אל נפשי זורם בגופי, את כל שבו לא אוכל להקיף את מי שהוא לא אדע לחבוק. עולה על גדות בתוך דמעותיי, דמעותיו, […]
בין סדקים אני מוצאת זמן ללחוש כמו שאני אוהבת בין אם את מקשיבה אם לאו. מוזר לראות בי שקט, כשאיני מפסיקה לאוושש באוזנך. את קירות הבקע ממששות מילותיי. והרעד מסרב […]
נחשול ירוק לימיני, וכולי שומעת. בשדירת העצים לצידי, נזרק כתום. ("מאמא לא יכולה לאש שעל ראשי") אני פוסעת פסיעות זעירות על שפת השביל, כי שם איני נראית. סירה עמוסה בהוללים […]
בידו המונפת לעברי לא הבחנתי, רק המשכתי בשביל. ורציתי לומר לעיניך העייפות: אל תאמרי כלפי חוץ, ואל תבכי כלפי פנים. כי גם אני כמוהו, רוצה להיות אֶת שחלמת אך לא.
למשמע מילתי הוא קרס אל תוכו. כאילו לא היו שנים, כאילו לא מדד צעד ועוד צעד. הטיפות ששכחתי, אלה שכה אהב, חזרו לדור. וכל שאסף נעלם וכל שהחזיק פרח וכל […]
את הדרך העוברת ממני אליה הצלחתי לראות רק במעומעם. כמו כדור שלג כבד היא חומקת ממני ומתקדמת לעברה. היא מאיימת לקבור, מאיימת לגעת. מאיימת להיות מורגשת ולו במעט. אני חשה […]
אל תוך תמונה מצויירת היטב אני נכנסת וכל הצבעים מתערבלים זה בזה. אם תתבונן לא תבחין בשינוי. המסגרת נותרה מרובעת, הגוונים חדים עד כדי כאב. אך הסחרור הקדום מתעצם והולך. […]
רחוק מחומות האבן, בדיוק במרכז החצר, היא עומדת נוהרת. את השלווה שלה מרגישים גם כאן, בשוליים. החדר גדוש באנשים שבאו לראות אותה לפני הסוף. לגעת בשערה השחור הם לא יכולים, […]
ומחר זה מגיע. השקט שלי עם כל הזעם ובלי אף אחד לידי להספיג את דמעותיי. הרבה יותר בטוח בלי מילים לא מחושבות שנופלות על אוזניים עוינות. שם, בין עצים ואדמה, […]
מילות היחס החסרות מזכירות לי אותך. מילים נעדרות נחבטות בין עיקשותך לידי ההולמת. גם לי לא הייתה שפה בבית לא היו מילים כלל. רק אני לפעמים החבאתי אותיות בארון והברות […]
לפעמים קורה שכפות רגלי נשארות על האדמה. הן מסרבות להינתק ממנה. והכל מאוד מחושב. רגעים שכאלה מתגנבים לעברי ומנערים את החלום שלי. אני יודעת שהפחד שם אוחז בי חזק. מחניק.
והכל מאוד מחושב. אך לא אצלך. את מיוחדת, נועזת, מסעירה. לא מפחדת משום דבר. זורמת עם האהבה שלך אלי. מקבלת את כולי חיה למעני. למעני הכל ייזרק הצידה כאילו לא […]
ליום הולדתי ה-6 קיבלתי קופסה שחורה קטנה עם סרט. עיני אבדו בחשיכה הגדולה. אינסוף חרדות, ומבחוץ שמונה פינות וסרט משי. מצאתי נחמה באפילה שיודעת את סודי. וכשאמרתי די היא מצאה […]
כמה שבועות הספיקו לי כדי להבין שאין התאמה. אכן, לא הכרנו אותי ולא ידענו מי אני וכבר עבר. אינני יודע, אולי זה השלג השנוי במחלוקת שריפה את ידיי מכל העניין. […]
לא צָפיתי את בואו בשעה כה מאוחרת ועדיין… יכולתי להיעלם. הצצתי מבין השיחים חושפת את עצמי וכאילו לא רואה את שמתקרב. הוא ירה לעברי בודדות ואני, פצועה, התעלמתי מהרעש. בחשיכה, […]
פעם כשאבדה בבית הרגישה שהיא היא. רק היא ועצמה ואין אף אחד, רק היא לעצמה ואין עולם. היום היא לא יכולה ללכת לאיבוד. לפעמים היא מציצה החוצה מבעד לחרכי התריס […]
הבאתי סלע לעולם והוא ניצב לידי. צומח בקרירות שאני איני מסוגלת לחדור. זוהי מתנתי הנפחדת לעולם. אני מחליקה עליו את ידיי, ממששת את השלמות, תוקעת ברוך מסמר מברזל. מחברת לעד.
למד אותי קצת לחייך השפתיים כבר יבשות שנים שלא אמרתי תודה שנים שלא בכיתי למד אותי קצת לאהוב אני אבוד בתוך מערבולת של כאב והנאה לא ידעתי שכשאגדל העולם יראה […]
שירי חיה כבר שנה בלי מארק והכאב שבה עדיין טרי בין השפיות להגיון על חבל דק החיוך את הכאב שבה מסתיר בין גברים לחדרים היא רצה מנסה להרעיש את הדממה […]
אני לא במעלית אבל לא שומעים אותי למה בכלל ענית מה את חצילה לכי לעתלית אכלת זיתים אמרת שזה טעים אכלת ושכחת לספור את התאים כמה יש לך לא אמרת […]
