in the medle of a war

רחוב שקט,
שניי אנשים,
שיחה לא קולחת.

מילים עפות באוויר,
כעס ועצבים,
כאב וזעם.

מלחמה בין שניי עולמות,
לחישות של רובים,
צעקות ריקות,
קללות של סכינים.
איומים של סרק,
לעג של רימון-
ומילה אחת קטנה- שווה לירייה אחת בלב.

הנה המזוודות,
הכול כבר מקופל,
העצים נבולים-
הכול נפל..

כאב של טירונות,
אובדן של מלחמה,
שניי מלחמות
במלחמה אחת גדולה.

ואז בא הילד,
עיניו נשואות אל על,
"אימא אבא!
אולי מספיק ודי!
אתם כול היום רבים!
איומים, סכינים ורובים!
כאבים בכי וצעקות!
רימונים, אמ16 חרבות!
חיצים וקשתות!
די
נמאס!
ח-ל-א-ס—!!!!"

שהני עולמות מתחבקים בשנית,
שני עולמות מחייכים בסליחה,
שניי עולמות מצטערים,
מאוד.

אבל מיד לאחר כך-
שוב צעקות.
ובאמצע מלחמה-
פרחה לה ששושנה.
אחת יפה