איך היה לו…

היא סתם ישבה,
התחושה הרעה שוב שבה..

היא מרגישה כמו ציפור בודדה על גג,
נזהרת, פוחדת שלא תמעד…

היא ניסתה להשקיף על חייה במבט נרחב,
בוכה, על זה שעולמה נחרב…

איך היה לו את העניים,
לראות את הלב שלה בוכה?

איך היה לו את הלב,
לראות את עיניה דומעות?

עמוק בתוכה- היא רצתה לחפש מקום מסתור…
גילתה, בשביל שתגיע לאושר- יש עוד זמן לחכות בתור…

הדמעות פרצו מעיניה, כמו צינורות.
הרגישה שחייה אוזלים, כמו שעוה של נרות…

היא המשיכה להתייפח,
ניסתה לחשוב על מה?
הרי גלגל אי אפשר להחזיר חזרה!

איך היה לו את האומץ,
להיתנהג אליה כך ברועה?

איך היה לו את הרועה,
לאזור פתאום כוח?

היא הביטה בהשתקפות שלה במ,ראה
חבל שאת הרגעים האלה איש לא ראה..

המציאות גרמה לה לזעוק לעצמה…
היא הבינה, שאין איש שהוא חבר אמיתי…
נותר לה להמשיך- ולהיות בודדה..,

איך היה לו את העניים
לראות את הלב שלה בוכה..,.

איך היה לו את הלב,
לראות את העניים שלה דומעות…