אני ושוקו

אני עומד על הירח,
מביט בכוכבים,
בארץ של אנשים עלובים,
אני מנסה לזכור מתי היה לי טוב,
מתי בקשתי,שהכל יהיה טוב?
מתי הרגשתי חי?מתי נתנו לי לחיות?
מתי הרגשתי שצריכים אותי בכלל?
למה אני זה אני,ולא הוא מהחלל,
למה הכל אצלי מתפרק,
כמו סרט בשידור חי.

אני לא רוצה לפקוח את עיניי,
לראות שהכל עוד קיים,
שאני קיים,שאני פה עם כולם,
כולם,מיזה כולם?
אולי יותר בכייון של כלום,
אני ושוקו,וכל העולם לכוד!

אני מרגיש לא חיי,
כאילו ברחתי מהחלל,
הלווי,זה היה אמיתי,
שבשלב מסוים,זה לא רק אני,
חלומות זה רק רגע של תקווה,
שאצלי הוא מתגשם כל לילה,
עד הסיוט שוב חוזר למציאות,
עולם,בצפר..חברים ושוקו בילקוט.