….

אני שומע יותר מדי קולות ..
הם לא , מדברים הם רק צועקים …
אני שומע יותר מדי קולות ..
הגדרה של בדידות .
אני שומע יותר מדי קולות ..
הדרך האבודה לשפיות ..

על במה ריקה ,אני עומד שם .
בחשכה , ועל הרצפה יש אבק שריפה ודלק
ו מסביבי הכל הרוס ומלא בחרטה .
לישון מרגיש כמו עיוור .
ואני חולה בדרך שאני לא יכול לתאר .
ואני לא פוגע באף אחד אחר , אבל שפוגעים בי זה כואב במיוחד .
כמו לשרוף סטייק בבשר הרך.
ואני שונא את עצמי , ואת כל מי שאוהב אותי .

אני שומע יותר מדי קולות ..
הם לא , מדברים הם רק מקשיבים …
אני שומע יותר מדי קולות ..
הגדרה של הרס עצמי .
אני שומע יותר מדי קולות ..
ואני בטוח שזה לא הזיות .

ואני מופיע בקרקס הריק .
הקהל הדמיוני שותק .
ו אף אחד לא באמת רוצה לי להקשיב .
אני מדבר עם אנשים ללא פנים .
הם לא עונים או שאולי להם לא אכפת .
ואני לבד , מצייר עם עטים ,על האצבעות פרצופים
כי ככה זה באמת אנשים , מלאים בצבע ו שחם מדי הם מתקלפים.

אני שומע יותר מדי קולות ..
הם לא , מדברים הם רק מסתכלים …
אני שומע יותר מדי קולות ..
הגדרה של שנאה עצמית .
אני שומע יותר מדי קולות ..
והם אותי לא עוזבים .

והגיע הזמן למערכה האחרונה .
ורק אני והצל שלי שם באולם .
ו הקהל שלא קיים שלא יהיה שם מעולם .
שכל מה שרציתי זה שיראו או אשמעו אותי .
לפחות פעם אחת לא להיות לבד .
שהקולות יהיו אמיתיים ולא דמיוניים
ולהם לא אכפת אז ההופעה האחרונה שלי תהיה בלתי נשכחת
תמיד רציתי להיות ההצגה הכי טובה שאפשר לראות .
אז אני יושב במעגל של הדלק ו אבק השריפה .
וביד השנייה מצית , פעם ראשונה שאני מרגיש שאני לא יכול לטעות ,
יש אנשים שרוצים רק לחיות ויש כאלה שמחכים למות ………..