״קוראת לך״

קוראת לך…
״בוא התקרב, אל תפחד
הפסק לפחד, כבר אין לך ממה לפחד.

עננים לבנים מפרידים בינונו
נסה לראות אותי
אני מביטה למעלה,
שורקת את שריקתך
קוראת לך.

לבוא..
דמותך שטה בדמיוני..
ומילותייך נצורות.
נעמדות איתנות לאוזניי.
״אני לא עייף, אני לא נרדם״
״אני הרשתי להם״ ״ די לא רוצה״
״אותכם אני אוהב״

אתה שומע אותי?
זו אני..
אני שנשארה כאן
בלעדייך.
ואתה בקושי
ראית אותי.
בעינייך השואלות
המתעוורות.
רציתי, ניסיתי, בכול הכוח
לכפות את פחדייך,
את כעסך,
על החיים

הימים הארוכים, הבודדים
בבידוד
לקחו אותך מימני.

עיניי התקבצו
למראה השחור.
כשהבטתי בדמותך
נעלמת

עישוניי השחירו
עיניי שקעו
ושערות לבנות
צמחו
בי.

פחדתי מהרעשים, מהצפצופים
של מהמכשירים,
פחדתי מימך.

ממראה העיניים
השוקעות, המלוכלכות,
החולות
מתנתקות מין העולם.

הלב שלי
התנפץ לרסיסים
קטנים
ומסוכנים שמאיימים
עליי,
בכל יום
בכל בוקר
כעיניי נפקחות.