״טיפות זעה״

״טיפות זעה״
טיפות זעה זעירות,
מזהירות ומבליטות את חרדתי,
הפחד מחלץ את איבריי
מימני,
משתדלת לזהות את דמותי,
למספר ולספר, להזכר באדם שבי
אך לשב,
מילות תפילה משתלחות אל פי הנרעד הנרכש על ידי אדם,
אדם זר שמפסל את דמותי,
מחדש,
בהנאתו בשנאתו האהובה כלפיי.
מעשה את גופי בזפת חם,
מצמיד את עיניי לראי,
מבקש, בכפיותו שאומר,
שכן זוהי אני ערומה מעורי,
משמי, מימילתי
ראשי שזור בפרחים נבולים,
עיניי פקוחות למחצה,
אני רואה את גופי המושחר,
המזופת שנצבע על ידו ביד להוטה,
הוא האיש ההוא,
מצמיד לפיד,
לליבי..
שאלתו לא נפסקת
מי אני,
והיכן שוכן ליבי.