רפי דנן
זהו רק אחד, אולי ראשון, מסדרת שירים אותם כתבתי בפרק זמן קצר בתוך שנת האבל לאימי עליה השלום. השירים באו ממקום מדמם ושורף, פצע מוגלתי כואב וזב. הכתיבה הייתה לי משכך הכאבים המעולה ביותר. השירים היו לי תפרים עדינים שתפרו וסגרו את הפצע הפתוח עד שלא נותרה שם אלא צלקת עדינה אבל יפה כמו אימי.

תשע-עשרה

רפי דנן 11/12/2016 494 צפיות אין תגובות
זהו רק אחד, אולי ראשון, מסדרת שירים אותם כתבתי בפרק זמן קצר בתוך שנת האבל לאימי עליה השלום. השירים באו ממקום מדמם ושורף, פצע מוגלתי כואב וזב. הכתיבה הייתה לי משכך הכאבים המעולה ביותר. השירים היו לי תפרים עדינים שתפרו וסגרו את הפצע הפתוח עד שלא נותרה שם אלא צלקת עדינה אבל יפה כמו אימי.

היה שיר בשנות התשעים
באנגלית שכבש את כל גלי האתר.
השיר דיבר על הגיל הממוצע של נספי מלחמת וייטנאם .
קראו לו- ניינטין.
כשחושבים על השיר הזה
חושבים על המוות.
כשחושבים על המספר תשע-עשרה
חושבים על המוות.

בשניים-עשר באפריל השנה
באתי להיפרד מאימי .

סניטר שחום-עור בחלוק לבן
הציץ בדפים שהיו על גבי שולחנו וניגש
ישירות אל מגירה מספר תשע-עשרה.
המגירה נשלפה לאחור
ומה שנותר מאימי
מונח היה עטוף בשלוות עולמים
בתוך מגירה קרה.
_____________________
מאי, 2009.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
1 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך