היומן של דון

לפני ארבע שנים חשבתי אחרת,
חשבתי שאני יודע הכל,
שגילתי,גילתי את מי שאני,
ומה אני יכול לתרום..

עכשיו אני כבר לא ממש יודע,
יותר חושב,אבל לא בטוח על מה,
האותיות מסונוורות,הכל מטושטש,
חלק בזיכרון נמחק ונעלם.

הסרטים רצים,הראש מתפוצצף,
הכל מקוטע,ולא נתפס, איך?
איך זאת מלית שאלה,
שלא עונה על שום תשובה.

החלטתי שאני ממשיך אלה,
לא נותן לארבעת השנים להיחשף,
לא נותן להם להטביע אותי בכאב.
הכאב תמיד הישאר, אבל הזמן רץ ומתמשך,
אז אני מפסיק אם השאלות
ומתחיל לבנות תשובות חדשות…