תחזרי.

"תחזרי."
אני אומרת בשקט אל החושך.
והיא רק צוחקת, ואומרת, "יש עוד זמן".
"עוד דיי והותר." היא ממשיכה לומר.
ושפתיי, ממשיכות להגות את המילה הבודדה.
כי כולם מתגעגעים,
ועצוב בלעדייך.
אז תחזרי!
כי אני רוצה שתחזרי!
וכל יום לה את זה אני אומרת,
והיא כבר ממילה זו מתעלמת,
ואומרת את אותו המשפט.
"תחזרי!" אני אוזרת אומץ, וצועקת לבסוף,
אבל היא,רק אומרת "רק בשנה הבאה."
"תחזרי!"" אני ממשיכה ללחוש, נמאס לי להיות בשקט.
אבל אז, סכין מוצמד אל גרוני, והיא לוחשת "רק בשנה הבאה."
ולפני שאני מספיקה לומר עוד מילה,
הסכין נופלת בקרקוש על הרצפה,
והיא? נעלמה.