תחזור

הכאב לא עוזב
והדמעות לא מפסיקות
כי בלב כל כך כואב
ולא ניתן לחדול לבכות.

אתה כבר לא נמצא איתנו
וקצת שקט לנו פתאום
תחזור לכאן אלינו
רק תחזור לכאן היום.

תחזור לכאן כבר ילד,
אמא לנו מבשלת.
תחזור לכאן כבר ילד,
היא בוכה ומתוסכלת.

תחזור לכאן אלינו,
אל תעזוב את החיים.
כי הלכת מאיתנו
בלי להספיק המון דברים.

בבקשה, תחזור לכאן
זה בכלל כבר לא מצחיק.
והאוכל כבר מוכן,
אז בוא תאכל ודי מספיק

אני קמה בכל בוקר,
והמיטה שלך ריקה.
הלוואי שזה שקר,
אבל סביבי יש רק שתיקה.

ואני רוצה להאמין
שהסיוט כבר ייגמר
אבל מתחילה רק להבין
שמלמעלה אתה שומר.

כי אתה לא נמצא יותר,
וזה נכון ואמיתי.
והכאב אינו עובר,
והוא הולך תמיד איתי.

ואתה לא תזכה יותר
לשחק עם חברים
ולנגן שוב בפסנתר
או לשמח אחרים.

ואין מי שיצעק
או ישתולל ויתלהב
ואין מי שיצחק
בצחוק גדול מכל הלב.

הלוואי היית כאן,
מתגעגעים כולם אלייך.
וגם האוכל כבר מוכן,
ושוב אכלנו בלעדייך.