תאומים בלי יד

יד על השכם יורדת,
זהו האיש משכמו ומטה,
צללים גוררים אותו אחורה
וראשו מתנדנד מכתף לכתף.

מילים בעלות אש צורבת עולות בגרונו,
בבכי לא נשלט הוא מרגיש שהוא לא בגילו,
יושב בפינה חשוכה ודמויות יקרות נאבדות מרצונן
והיד שלו למעלה ויורדת כשהזמן רץ.

שנאה צורבת שמבוטאת בטביעת יד על הרצפה,
הוא בעיניו רואה רק שחור משחור,
הגוף שלו כוויה אנושית מהלכת
והוא מחפש עוד מקומות לשרוף, כי אצלו אין מקום.

יד אחת לגרונו יד שנייה לאוויר,
איתה מצייר לו עולם תמים,
עולם בו הוא לא חולם על להתמודד,
עולם בו הוא יכל להישאר לבד, בלי היד השנייה.