שקט – מלחמה

שקט,
אני שומעת כשאני
מתקרבת.
זה עדיין לא נגמר,
כך אני חושבת.
אבל עמוק מבפנים,
אני רועדת.

הבטחת שתתקשר,
הבטחת שלא תוותר.
אמרת שיום יבוא,
ונקים בית גם אם לא
תהיה לנו אחוזה,
ואם לא נגור בעיר גדולה,
ואמרת שהבטחות צריך לקיים.
אבל כל זה עוד לא הסתיים.

וסיכמנו, לעבוד יחדיו במפעל,
גדול ומצליח – יוצא מן הכלל.
וסיכמנו, שנקנה אוטו אדום,
וניקח את ילדינו לגן בכל יום.
הבטחת לי שזה יתגשם,
והבטחות צריך לקיים.
אז איפה אתה, אני תוהה.
למה כה איום הוא גורלך?…

והשארת לי צלקת בלב,
אז אני כותבת שיר של כאב.
האם תוכל לשמוע אותי? האם?
רסיסי נשמתי, כולם, מפוזרים.
וסמכתי עליך שתהיה חזק,
עכשיו הדמעות גורמות למחנק.
אתה כל כך רחוק.
ליבי כבול בתוך צינוק.
כדי להיות שוב חזקה,
אני רוצה לראות שוב אותך.

כי סיכמנו, לעבוד יחדיו…

ובדקות האחרונות על המיטה,
הלבנה בבית החולים.
אחזת בידי, ואמרת:
"הכל יהיה בסדר, אל תדאגי."
אבל עכשיו אתה כבר לא כאן.
המלחמה חדרה גם לכאן…

וסיכמנו, לעבוד יחדיו…